המסגרת החוקית לבחינת סבירות התנהלותו של רופא המשפחה, הינה עוולת הרשלנות. הלכה היא כי על כל רופא, מוטלת חובת זהירות מושגית, כלפי מטופליו.
רשלנות רפואית
היקף המידע שרופא חייב למסור למטופל לפני ביצוע הליך רפואי
(הנלווה לחובת קבלת "הסכמה מדעת" של המטופל)
כאשר עולה השאלה האם באי מסירתו של סיכון מסוים הכרוך בביצוע הליך רפואי יש משום הפרה של חובת היידוע הקבועה בחוק זכויות החולה (המהווה חלק אינטגרלי לחובת קבלת "הסכמה מדעת" של המטופל), יש לבחון את מידת השכיחות של הסיכון ואת מהות הסיכון המגולם בו, אל מול מידת דחיפותו של ההליך הרפואי הנדרש, סיכויי הצלחתו והאלטרנטיבות המצויות.
היעדר "הסכמה מדעת" של המטופל לביצוע ההליך הרפואי
הוכחת האחריות והיקף הפיצוי במקרה של הפרת החובה
כאשר מדובר על "הסכמה מדעת" הכוונה היא לזכותו של המטופל לקבל מידע רפואי מלא שיאפשר לו לקבל החלטות טובות ביחס לטיפול רפואי שהוא עתיד לקבל. זכות זו מעוגנת בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.
קרע של אב העורקים (דיסקציה של האאורטה)
תיאור הסיבוך הקרדיולוגי ושכיחותו
על פי ספר הלימוד הנפוץ ביותר לקרדיולוגיה של המומחה האמריקאי פרופ' בראונוואלד, Braunwald's Heart Disease – A Textbook of Cardiovascular Medicine, דיסקציה או, קרע חד של אב העורקים - האאורטה (עד שבועיים ממועד הקרע, להבדיל מקרע כרוני, שגילו מעל שבועיים) הנו סיבוך נדיר וקטלני. עם זאת סיבוך זה מתועד היטב בספרות המקובלת והנפוצה כאחד מהסיבוכים העיקריים בתחום הקרדיולוגיה.
הפרדות שיליה
הפרדות שיליה – תסמינים, סיכונים, אבחון וטיפול
הפרדות שיליה הינה מצב בו השליה נפרדת מדופן הרחם ומתרחשת במהלך ההריון לפני לידת העובר. הפרדות השליה גורמת לדימום באזור בו השליה מעוגנת לרחם. ככל שיותר שטח נפרד מדופן הרחם וככל שתהליך ההפרדות מהיר יותר גובר הסיכון לאם ולעובר. הסיכון לאם מקורו בדימום שיכול להיות מאסיבי. הסכנה לעובר נובעת מירידה ברמות הדם ולחץ הדם שהוא מקבל וכתוצאה מכך ירידה באספקת חמצן לעובר. במקרים מסוימים ההפרדות עלולה לגרום למצוקה עוברית או אף למותו בתוך הרחם.
פיגור גדילה תוך רחמי
פיגור גדילה תוך רחמי, או בלעז Intra Uterine Growth Retardation (או Intra Uterine Growth Restriction ) (להלן: "IUGR") הינו שמה של תופעה פתולוגית ידועה ומוכרת בתחום רפואת הנשים והמיילדות. מדובר בסיטואציה שבה במהלך ההריון גורם כלשהוא מונע מהעובר מלגדול כנדרש בתוך הרחם, עובדה שמוצאת את ביטויה בפיגור, או בהאטה, שחלים בקצב הגדילה של העובר ברחם לעומת זה המצופה ממנו.
הוכחת הקשר הסיבתי בין תשניק סב לידתי לבין נזק מוחי לילוד
על מנת להוכיח שלפגיעתו המוחית של הילוד אחראי, באופן בלעדי, תשניק סב לידתי (חוסר אספקת חמצן במהלך הלידה) יש להוכיח את קיומם המצטבר של 4 האינדיקטורים הבאים:
- חמצת בדם, שבמסגרתה ערכי ה – PH (חומציות) שנמדדו מיד עם צאת הילוד נמוכים מ–7.0.
- ניקוד אפגר בין 0 ל – 3 שלא משתפר לאורך 10 דקות.
- תמונה קלינית מוקדמת של אנצפלופתיה היפוקסית איסכמית, המתבטאת באבנורמליות ברפלקסים, ובטונוס השרירים.
- פגיעה באיברים מרוחקים, הכוללת מעורבות של הכליות, לב ריאות וכו'.