תאונת דרכים – תביעת עזבון ותלויים

משרדנו ייצג תלויה (אשתו) ועזבון (אשתו וילדיו הבגירים) של יועץ כלכלי בן 54 לערך, תושב השרון שנהרג בתאונת דרכים בשנת 2000, ארבעה חודשים לאחר שנרשם כ"עוסק מורשה" עצמאי. בטרם פרש לעצמאות, עבד המנוח כ – 30 שנה בתחום עיסוקו כשבשנים האחרונות לעבודתו כשכיר השתכר משכורות הקרובות לשילוש (פי שלוש) השכר הממוצע במשק.

תוך כדי הדיון בתיק בבית המשפט השלום, ניתן פסק הדין של ביהמ"ש העליון בפרשת אטינגר אשר חולל מהפיכה בהכירו בזכות לפיצוי בגין "שנות ההשתכרות האבודות" חישוב ראש הנזק של אבדן השתכרות של הרוגים כתוצאה ממעשה נזיקין.

שתי השאלות העיקריות שניצבו במרכזה של התביעה היו:

  1. מהו בסיס השכר של המנוח בנתונים המיוחדים שלו: הסבה ממעמד של שכיר לעצמאי בשלב מאוחר יחסית בחייו, וזאת זמן קצר לפני מותו בתאונה הקטלנית.
  2. אופן חישוב נזקי התלויים במנוח ועזבונו לאור שינוי ההלכה בעניין בבית המשפט העליון. 


פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום קבע כי בסיס השכר של המנוח יעמוד על 1.5 מהשכר הממוצע במשק, אך היה נראה לנו מוטעה בכל האמור באופן חישוב הנזק בין היתר לאור ההלכה החדשה שנקבעה בביהמ"ש העליון. הגשנו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בת"א. לאחר ששופטי הרכב המחוזי הודיעו כי לא יתערבו בבסיס השכר שנקבע ע"י ביהמ"ש השלום, ניהלנו מו"מ עיקש והגענו לפשרה עם חברת הביטוח שבטחה את הרכב ולפיה חברת הביטוח הוסיפה על הסכום שנפסק בביהמ"ש השלום סך של מעל חצי מיליון ₪ (500,000 ₪), בשנת 2008.