שאלות ותשובות

סעיף 14 (ב) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996 קובע שהסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה תינתן במסמך בכתב שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל.

בתוספת הראשונה לחוק הנ"ל כלולים ניתוחים (למעט כירורגיה זעירה).

ביהמ"ש קבע שדרישת הכתב הנ"ל הינה דרישה מהותית  ע"א 9636/10.

מכאן שאם הטופס הכללי עליו הוחתם החולה לפני הניתוח לא כלל את תמצית ההסבר שניתן למטופל ולא נכללו בו הסיכונים ו/או תופעות הלוואי המקובלים לניתוח , וקיים טופס הסכמה מיוחד וייעודי לאותו ניתוח בו מפורטים הסיכונים ותופעות הלוואי, והחולה לא הוחתם על הטופס הייעודי, אזי הופרה הדרישה המהותית שאי קיומה מביא למסקנה לפיה ההסכמה של החולה (בחותמו על טופס הסכמה כללי בו לא פורטה תמצית הסיכונים) לא השתכללה כלל ואין לה תוקף, ולא תעזור לנתבעים הטענה שהוסברו לחולה הסיכונים בעל – פה.

באם ניתן להוכיח קשר סיבתי בין העדר ההסכמה מדעת להחלטה של החולה לעבור את הניתוח (כלומר אם החולה היה מקבל הסבר על מלוא הסיכונים הוא לא היה מסכים להינתח), כעקרון ניתן לקבל פיצוי מלא הנגזר מהנכות שנותרה בעקבות הסיבוך ו/או תופעות הלוואי כתוצאה מהניתוח.

לעומת זאת באם לא ניתן להוכיח קשר סיבתי כנ"ל, כלומר סביר שהחולה היה מסכים לעבור את הניתוח גם אם היה מקבל הסבר על מלוא הסיכונים הסבירים, אז הפיצוי שניתן לקבל הוא רק ב"ראש נזק" הקרוי "פגיעה באוטונומיה" (פגיעה בזכות של החולה לקבל החלטות מושכלות מרצונו החופשי בהתבסס על מידע מלא) וסכומו משתנה בפסיקה בין כמה עשרות אלפי ₪ לכמה מאות אלפי ₪, בהתאם לנזק שנגרם (אף שלא הוכח הקשר הסיבתי בין העדר ההסכמה מדעת לבין הנזק).

עד 2014 נדרש להוכיח כי הנזק הינו שיתוק מוחין, דהיינו שיתוק הכולל שיתוק מוטורי בגפיים ולא הכירו בקשר סיבתי בין תשניק לנזק קוגניטיבי טהור. 

ב – 2014 איגוד המיילדים האמריקאי (ACOG) (שהוא גוף אינטרסנטי מטבעו) הגמיש במקצת את הכללים הנוקשים הואיל ולא יכול היה להתעלם עוד ממחקרים ועבודות רבות התומכות בקשר הסיבתי בין נזקים קוגניטיביים טהורים לבין תשניק לידתי שהותיר סימנים ראשוניים של נזק מוחי ביילוד (אפילו בדרגה קלה – בינונית) הכוללים:

טונוס שרירים נמוך/רפיון שרירים, שינויים ברמת ההכרה, קושי בהתחלה ושימור נשימה.

כמובן שיש צורך לבסס קשר סיבתי כזה באמצעות חוות דעת ראויה של נוירולוג ילדים או נאונטולוג (מומחה לרפואת יילודים).

את ראש הנזק הזה יש לבסס באמצעות חוות דעת מומחה מתאים (בד"כ אונקולוג), שקובע מהם סיכויי התמותה אלמלא הרשלנות ומהם סיכויי התמותה בעקבות הרשלנות, בהתבסס על הספרות/מחקר הרפואי.

אבדן סיכויי ההחלמה (לאחר קבלת הנתונים מהמומחה) מחושב לפי הנוסחה המפורטת להלן:

a – סיכויי התמותה אלמלא האיחור באבחון

b – סיכויי התמותה לאחר האיחור באבחון                  

אבדן סיכויי ההחלמה = ab
                                      b       

במידה ואבדן סיכויי ההחלמה הם מעל 50% ייפסק פיצוי מלא. במידה ואבדן סיכויי ההחלמה הם נמוכים מ 50% ייפסק פיצוי יחסי בהתאם לאבדן.

בין גורמי הסיכון לקרע נמנים בעיקר לידה מכשירנית (מלקחיים או וואקום) וביצוע חתך (כדי לסייע בחילוץ התינוק) – אפיזיוטומיה מדיאנית / אמצעית (להבדיל מאורכית), משקל גדול של העובר, מבכירות (לידה ראשונה) וכן משך זמן ארוך מאוד של השלב השני של הלידה (הזמן שחולף מפתיחה מלאה של 10 ס"מ ועד יציאת התינוק), והפעלת לחץ חזק (פונדלי) על בטן היולדת.

במידה וחברו מספר גורמי סיכון יחדיו והלידה לא הוסטה לניתוח קיסרי או לא הוסבר שיש אפשרות לניתוח קיסרי, הרי שקיימת עילת תביעה.

כאשר בני הזוג (עקב רקע גנטי/משפחתי שלהם) היו צריכים לקבל הפניה לייעוץ גנטי אך לא הופנו; או כאשר הייעוץ לא היה מלא ולא פורטו (או שההורים לא הופנו) מלוא הבדיקות שניתן לבצע כדי לשלול מום עוברי.

במקרים שהילוד נולד עם מום או מחלה בדרגות כאלה שוועדה להפסקת הריון היתה מאשרת הפסקת הריון אילו המום/מחלה היו מתגלים במועד (אלמלא הרשלנות). 

התביעה הינה תביעה של ההורים אשר הינם נאמנים של הילד בהתייחס למירב כספי הזכיה (שכן רובם של ראשי הנזק למעשה מיועדים להבטיח הוצאות קיום של הילד/ה).

כעקרון כאשר הרשלנות (שגרמה לנזק) היא של רופא בתחום/ענף רפואי המסויים, רצוי מאוד שהמומחה שייתן את חווה"ד יהיה רופא מאותו תחום (למשל רשלנות של רופא משפחה אז רצוי – שחוו"ד תהיה של מומחה לרפואת משפחה או רשלנות של קרדיולוג – אז רצוי שחווה"ד תהיה של קרדיולוג).

לעומת זאת בנושא של הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק בדרך כלל רצוי שחוות הדעת תהיה של מומחה באותו תחום רפואי בו משתרע הנזק. 

למשל בתביעה בגין רשלנות רפואית בלידה (שנתמכה בחוות דעת של גניקולוג/ מומחה מיילדות) שגרמה לשיתוק מוחין, יש צורך בחוות דעת של נוירולוג ילדים לעניין הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק הנוירולוגי של הילוד והוא גם המומחה שיקבע את אחוזי הנכות

אנצפלופתיה של הילוד (נזק מוחי ביילוד) הינו סינדרום קליני מוגדר הכולל הפרעות בתפקודים הנוירולוגיים בימי חייו הראשונים של תינוק שנולד בשבוע 35 ואילך, הבאים לידי ביטוי בשינויים בהכרה או פרכוסים, ולעתים מלווה בקושי בהתחלה ושימור של נשימה והפחתה בטונוס וברפלקסים. 

במקרים שהוגדרו ואושרו כאנצפלופתיה של הילוד, המבחנים שפורטו בדו"ח של איגוד המיילדים האמריקאי – ACOG מ – 2014 יקבעו את הסבירות שארוע סב לידתי או תוך לידתי היה בגדר גורם לשיתוק המוחין. 

רשימת המבחנים מבוססת על ההנחה שאנצפלופתיה של הילוד שנגרמה עקב היפוקסיה – איסכמיה (HIE – Hypoxic Ischemic Encephalopathy) (אנצפלופתיה עקב חוסר או הפרעה באספקת החמצן למוחו של העובר) חריפה/אקוטית, תהיה מלווה בסימנים לא נורמליים ביילוד  וארועים תורמים שהתרחשו בסמיכות זמנים לתהליך הלידה והלידה עצמה.

הסינדרום הוגדר ונרשם בעבר במסמכי הלידה של תינוקות שלקו בו בארץ כתשניק לידתי ( Birth Asphyxia ) ולא היתה הקפדה כפי שקיימת יותר היום על השימוש במונח – HIE

קצב הלב של העובר נמצא תחת פיקוח על שתי מערכות עצבים: הסימפטתית והפראסימפטית. כתוצאה מכך יש בעובר הבריא וריאביליות (שונות) קצרת טווח של קצב הלב של יותר מ 5 פעימות בקצב בין פעימה לפעימה. 

בנוסף יש גם ויראביליות ארוכת טווח שבאה לביטוי במצב תקין בשלוש עד חמש אוסצילציות (תנועה גלית) במשך דקה. 

הפחתה לשתיים או פחות אוסיצלציות הוא סימן לוריאביליות נמוכה.

וריאביליות נמוכה לאורך זמן היא סימן אמין המחשיד למצוקה עוברית. 

תיתכן גם וריאביליות נמוכה נורמלית כתוצאה מכך שעובר ישן – " תבנית שינה", אך במקרה כזה לאחר פרק זמן של כ – 40 דקות נהוג לגרות ולהעיר את העובר על מנת לבדוק את השונות של הדופק במוניטור. 

במקרה כזה באם הוריאביליות עדיין נמוכה, יש צורך ביילוד דחוף של העובר עקב החשד למצוקה עוברית.      

התייעצו איתנו עכשיו