לקסיקון רשלנות רפואית

כל סטיה מרמת הטיפול המצופה והמקובלת על ידי רופאים סבירים באותו תחום רפואי ניתן לכנות רשלנות רפואית. המונח "טיפול" כולל את כל שלבי הטיפול הרפואי לרבות אבחון המחלה, הייעוץ, הטיפול במחלה (בין טיפול תרופתי ובין ניתוחי ו/או כל פרוצדורה אחרת), המעקב אחר הצלחת הטיפול, ההנחיות לחולה לאחר סיום הטיפול וכיו"ב.

לא כל טעות בהפעלת שיקול הדעת הרפואי ולא כל כשלון בטיפול הרפואי מהווה רשלנות רפואית.

כעקרון לכל תביעה בגין רשלנות רפואית יש צורך לצרף חוות דעת רפואית שתתמוך בתביעה. חוות דעת המומחה ו/או המומחים הרפואי/ים צריכה להתייחס בעקרון לשלוש סוגיות:

  1. הפרת חובת הזהירות של הרופאים המטפלים ביחס לסטנדרט (רמת) הזהירות המקובלות באותו תחום רפואי.
  2. הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הרופאים לבין הנזק של התובע.
  3. דרגת הנכות של התובע הניזוק כתוצאה מהרשלנות הרפואית, המגבשת ומכמתת את הנזק לאחוזי נכות.

הן על פי הפסיקה שקדמה לו והן על פי "חוק זכויות החולה" יש לקבל את הסכמת החולה לכל טיפול ו/או פרוצדורה רפואית והסכמה זו צריכה להיות "הסכמה מדעת" – Informed Consent דהיינו, ההסכמה צריכה להנתן על ידי החולה לאחר שהרופא המטפל הניח בפני החולה והסביר לו את כל הסיכונים והסיכויים של הטיפול המדובר, לרבות דרכי הטיפול החלופיות, יתרונותיהן וחסרונותיהן.

ההסבר הנ"ל צריך להיות כלול בצורה תמציתית בטופס ההסכמה לטיפול הרפואי, אך לחתימת החולה על טופס זה צריך להתלוות גם הסבר בעל פה (המפרט את הנ"ל ) של הרופא המטפל לפני ביצוע הטיפול.

תביעה המוגשת בשם קטין שנולד כשהוא סובל ממום מולד, פיגור שכלי ו/או מחלות או תסמונות גנטיות שונות (אשר הם כשלעצמם אינם נובעים מרשלנות רפואית).

בבסיס תביעה כזו הטענה כי לאור מצבו של הקטין "טוב היה אלמלא נולד משנולד", כשהטענה תוקפת את טיב הייעוץ הגנטי ו/או את העובדה שהמומים לא אובחנו ו/או לא התגלו בבדיקות אולטראסאונד ו/או בדיקות אחרות למרות שהיו צריכים להתגלות, בשלב מוקדם יותר של ההריון, ואם היו מתגלים היו מאפשרים לאם לבצע הפלה.

הריון או לידה במהלכה ארעה רשלנות רפואית שהיא שגרמה למום ו/או לנכות עמם נולד התינוק.

לדוגמא מצוקה עוברית במחלקת יולדות שלא אובחנה מספיק מהר והצוות הרפואי לא פעל במהירות הנדרשת לחילוץ העובר וכתוצאה מכך נגרם לו תשניק סב לידתי (חוסר אספקת חמצן למח) וכתוצאה מכך שיתוק מוחין (Cerebral Palsy), או למשל "פרע לידת כתפיים" – אי ביצוע ניתוח קיסרי לאם סכרתית עם עובר שהוערך במשקל גבוה וכתוצאה מכך נגרם לעובר שיתוק במקלעת הברכיאלית (Erbs Palsy).

מתייחס למצבים בהם עקב טיפול רשלני למניעת הריון, כגון: קשירת חצוצרות רשלנית, נכנסה האם להריון בלתי רצוי שכתוצאה ממנו נולד ילד (בריא) לא רצוי ולא מצופה. בתי המשפט קבעו כי גם מקרה זה חוסה תחת עוולת הרשלנות אלא שהפיצויים שנפסקו במקרים אלו הם יחסית נמוכים.

בתביעות כגון אלו נפסק כי עקרון "הקטנת הנזק" (החל כעקרון על כל ניזוק בנזיקין שחייב לנסות להקטין את נזקיו בפעולה סבירה) אינו כולל ביצוע הפלה על ידי האם (בהריון כזה שאינו רצוי), הואיל ועסקינן בפרוצדורה רפואית שההורים מלכתחילה רצו למנוע ולא רצו להגיע אליה (הואיל ולא היו מעוניינים בהריון ובילד מלכתחילה), אין לחייב אותם לעשותה כעת בגין הרשלנות הרפואית שהביא להריון הבלתי רצוי.

 בית המשפט היושב לדין הוא הקובע האם במקרה פלוני, הטיפול הרפואי עלה כדי סטיה מרמת הטיפול המקובל בתחום הרפואה באותו תחום רפואי – ואז יחשב לרשלני; או שמא מדובר בטעות בשיקול דעת שגם רופא סביר היה יכול לטעות בה בנסיבות המיוחדות של המקרה – ואז לא יחשב לרשלנות.

למרות האמור לעיל, בדרך כלל ביהמ"ש יגיע למסקנתו בהתבסס על חוות דעת המומחים ב"שאלת האחריות" מטעם התובע ומטעם הנתבעים לאחר חקירתם הנגדית בביהמ"ש (או במקרים נדירים יותר בהתבסס על חוות דעת מומחה רפואי שמונה מטעם ביהמ"ש בשאלת האחריות).

עם זאת במקרים נדירים יכול להיות שבית המשפט יסטה מקביעת מומחה רפואי שהוא עצמו מינה, לדוגמא מומחה גניקולוגי שקבע העדר רשלנות/אחריות הואיל ואופן הטיפול אשר היה מונע את הנזק לא היה מקובל אז בבתי החולים בארץ (ניתוח קיסרי בעובר במצג עכוז).

למרות זאת ביהמ"ש שלמד מהעדויות שטיפול זה היה מקובל כבר כסטנדרט באותו בית חולים אשר נתבע, בו אומץ סטנדרט גבוה מהמקובל אז בארץ.

הואיל ובית החולים לא יישם באותו מקרה קונקרטי את הסטנדרט הרפואי שהוא עצמו כבר אימץ, קבע ביהמ"ש כי ביה"ח התרשל, ואחראי לנזקי הילוד (פס"ד בעניין שטרן נ' מרכז רפואי "שיבא").

בפסק דין זה למעשה נקבע כי אמות מידה מקומיות וספציפיות של ביה"ח הנתבע (אשר למעשה הנהיג סטנדרט גבוה מעל למקובל באותו זמן בבתי"ח אחרים בארץ) גוברות על אמות מידה כלליות באותו תחום רפואי.

הטיפול המקובל בחולה עם אוטם שריר הלב בעת אשפוזו בבית החולים (במחלקה פנימית או טיפול נמרץ לב) צריך לכלול: מעקב ע"י מוניטור, מתן חמצן, המנעות ממתן תכשירים ממשפחת הניטרטים בעלי משך פעילות ארוך – יש לתת ניטרטים דרך הוריד ומתן מיידי של אספירין. במקרה של אוטם קדמי נרחב יש ליתן הפרין (מדלל דם) במינון גובה דרך הוריד או העור. במקרה של המשך תלונות של תעוקת חזה ו/או אי ספיקת לב לאחר אוטם יש להפנות החולה לצנתור כלילי עם אפשרות לביצוע אנגיופלסטיקה (הרחבה ע"י בלון ו/או תומכן – סטנט).

היפוגליקמיה הינה רמה נמוכה מדי של סוכר בדם המאובחנת באמצעות נטילת דגימות דם מעקב התינוק.

ערכי גלוקוזה בדם היילוד הנמוכים מ – 35 מג"ר % ב 72 השעות הראשונות של חייו (ולאחר מכן 40 – 45 מג"ר %) מהווים מצב של היפוגליקמיה המחייב ניטור תכוף ומתן עירוי גלוקוז (ולעתים גם סטרואידים) מתאים ויעיל על מנת להעלות את רמת הגלוקוז לרמה הנחשבת כבטוחה.

הגלוקוז מהווה את הסובסטראט (מצע) היחיד לצרכי אנרגיה של המוח בתנאים פיזיולוגיים.

בהיפוגליקמיה נגרם נזק מתקדם לאזורים שונים במערכת העצבים עפ"י רגישותם הייחודית, והרגישים מכל הם העצבים בקליפת המוח הקשורים בתפקוד השכלי בהם נצפים שינויים מורפולוגיים כבר בשלב מוקדם.

כתוצאה מפגיעה זו ניזוקים בעיקר הכישורים השכליים, ולרוב באורח בלתי הפיך. אפילו היפוגליקמיה מינימלית עלולה לגרום לליקויי שפה משמעותיים.

על פי פסיקת בתי המשפט, בחינת התנהלותו וחובת הזהירות המוטלת על הרופא המומחה, לעומת הרופא הכללי או רופא המשפחה, הינה מחמירה יותר.

חובת הזהירות המוטלת על רופאים מומחים משקפת את מכלול האינפורמציה המצויה ברשותם, המבטאת את ידיעותיהם המיוחדות.

הדין מכיר בכך שנגישותם הרבה יותר למידע של רופאים מומחים צריכה למצוא ביטויה בקביעת סטנדרט התנהגות הנדרש מהם.

חובתו של כל רופא ובעיקר של הרופא המומחה – להטות אוזן קשבת ורגישה לדברי החולה, לגלות פתיחות ומחשבה עצמאית, להשתחרר מהשפעתן של חוות דעת קודמות, לשקול בכובד ראש סיכונים אפשריים וכן את הטיפול שהם מחייבים ולא להתפס להנחות מוקדמות.

יש לדרוש מרופא מומחה כי יעדכן את עצמו בספרות המקצועית.

ככלל על רופא מומחה להיות מודע לאבחנות חלופות או מבדלות בתחום מומחיותו, גם אם הן נדירות.

התייעצו איתנו עכשיו