הופעת פצעים בגפיים תחתונות אצל חולי סוכרת-
הפרעה בזרימת דם היא הגורם השכיח ביותר להופעת פצעים בכפות הרגליים של חולי סוכרת. כאשר מופיע פצע בכף רגל של חולה סוכרת חייבות להידלק נורות אדומות ומתחייב בירור ממצה לבדיקה אם הפצע קשור להפרעה בזרימת הדם. הפרעה כזו גורמת לכך שהפצע אינו יכול להירפא, שכן אין רזרבה מספיקה של דם החיונית לריפוי. הבעיה מוחמרת ע"י הפרעה נוירולוגית תחושתית ומוטורית בכף הרגל (נוירופתיה סוכרתית).
בהעדר ריפוי של הפצעים ההליך המתבקש הוא הסקת המסקנה הברורה שאי החלמת הפצעים קשורה בהפרעה הידועה בזרימת הדם. באם נמוש רק דופק חלש במפשעה ולא נמושים הדפקים הרחיקניים יותר, הדבר מצביע על הפרעת זרימה משמעותית בעורק הירך. יש להדגיש שחסימה בעורק זה (שהינו עורק גדול) ניתנת לטיפול שגרתי ומוצלח ע"י הרחבה עם בלון או ניתוח מעקף לתיקון העורק החסום, ואז קיים סיכוי טוב שתשתפר הזרימה בחלקים הרחיקניים יותר של הרגל ויתפתחו כלי דם חליפיים קולטרלים אשר יספיקו לחיוניות הגף. אבחון לא נכון של חומרת האי – סכמיה דהיינו חוסר אספקת הדם לרגל, עשוי לגרום לזיהומים חוזרים ולבסוף נמק אשר יחייב את קטיעת הגפה ו/או חלקה.

אחריות רופא המשפחה בטיפול בחולי סוכרת-
אחריות רופא המשפחה במטופל עם כיבים מזוהמים ברגליים היא לבחון את האפשרות של הפחתת או העדר זרימת דם לרגליים ולהתייעץ עם מומחה כלי דם לגבי הטיפול המתאים במידה ואכן קיימת הפרעה בזרימת הדם. בהמשך רופא המשפחה מצופה להתעניין אצל המטופל באם פנה למומחה כלי דם, לבקש את תשובת המומחה, להעריך את ממצאיו ואת שיקול הדעת בהמלצות המומחה ולתעד זאת ברשומה הרפואית. במידה והמטופל לא פנה למומחה כלי דם על רופא המשפחה להעמידו על חשיבות הפנייה והמשמעות הרפואית של אי פנייתו ולוודא כי המטופל מבין את חומרת הבעיה, ולתעד את הדברים ברשומה הרפואית.