על מנת להוכיח שלפגיעתו המוחית של הילוד אחראי, באופן בלעדי, תשניק סב לידתי (חוסר אספקת חמצן במהלך הלידה) יש להוכיח את קיומם המצטבר של 4 האינדיקטורים הבאים:

1. חמצת בדם, שבמסגרתה ערכי ה – PH (חומציות) שנמדדו מיד עם צאת הילוד נמוכים מ–7.0.
2. ניקוד אפגר בין 0 ל – 3 שלא משתפר לאורך 10 דקות.
3. תמונה קלינית מוקדמת של אנצפלופתיה היפוקסית איסכמית, המתבטאת באבנורמליות ברפלקסים, ובטונוס השרירים.
4. פגיעה באיברים מרוחקים, הכוללת מעורבות של הכליות, לב ריאות וכו'.

בין המומחים השונים (נאונטולוגים ונוירולוגים ילדים) אין תמימות דעים מוחלטת לגבי הצורך בקיום כל האינדיקטורים הנ"ל על מנת לקשור סיבתית בין הנזק של הילוד לתשניק סב לידתי ובהתאם גם פסיקת בתי המשפט אינה אחידה לגמרי ולא תמיד דורשת את קיומם של כל האינדיקטורים הנ"ל.
מכל מקום, המבחן, שנוגע לשאלת קיומם המצטבר של 4 האינדיקטורים הנ"ל, נועד למטרה אחת ויחידה, והיא להכריע בשאלה: האם בסמוך ללידה ארע תשניק חריף כדי כך שהיה בו כדי לגרום לבדו לנזק מוחי אצל עובר שעד אותה עת היה בריא לחלוטין. מכאן, שלמבחן זה אין כל משמעות כאשר העובר מגיע לבית החולים כאשר מוחו כבר פגוע ברחם אמו עקב מצב רפואי שקדם ללידה כגון אי חילוצו מרחם אמו בהיותו במצב של פיגור גדילה תוך רחמי. או אז, גם מצוקה קלה נוספת, שאינה עולה כדי תשניק חריף ואינה עונה על ארבעת האינדיקטורים הנ"ל יכולה לתרום לנזקיו הסופיים של העובר.