הקשר בין מחלת הבריליוזיס לבריליום וההקשר התעסוקתי-
בריליום היא מתכת נפוצה בטבע, קלת משקל, קשה, בעלת הולכה חשמלית טובה, לא יוצרת שדה מגנטי ונוחה לשימוש.
מחלת הבריליוזיס הכרונית הנה תסמונת הנגרמת עקב שאיפה של אבק או אדי בריליום לתוך דרכי הנשימה.
המחלה נפוצה בעיקר בתעשיות שפותחו במאה ה–20 כגון תעשיות האלקטרוניקה, תעשיות עיבוד מתכות בצורה טהורה או ביחד עם אלומיניום ונחושת, טכנאות שיניים, תעשיות קרמיקה, תעשיות גרעיניות, תעשיה אווירית, מיצוי מתכות, ותעשיות פלואורסנטים.
6% – 2% מהעובדים החשופים לבריליום מפתחים מחלה אך נבדקו תעשיות מסוימות שהשכיחות יכולה להגיע ל–16%. ידוע שקיים קשר גנטי למחלה זו.
ברפואת שיניים נהגו להשתמש בבריליום בסגסוגת של ניקל. הסגסוגת של ניקל בדרך כלל מכילה 1% עד 2% של בריליום. אף על פי שבתרכובת כמות הבריליום נמוכה, הסיכון לבריאות של טכנאי השיניים שמעבדים או מלטשים את הסגסוגת רצינית.
מאחר ותסמיני המחלה דומים למחלות אחרות כגון Sarcoidosis ובשל העובדה כי מעט רופאים יודעים על המחלה והסכנה שבחשיפה, לעיתים קרובות המחלה אינה מאובחנת. רק בשנות ה-90 החלו הדיווחים הראשונים של אבחון בריליוזיס אצל מספר טכנאי שיניים, בעולם ובארץ, למרות שתעשיית טכנאות השיניים קיימת במדינת ישראל במשך עשרות שנים.

אבחון מחלת הבריליוזיס-
התסמינים הקליניים והרנטגניים של בריליוזיס ו – Sarcoidosis הינם דומים מאוד. בהעדר מודעות ואבחנה תעסוקתית מלאה, אובחנו חולים בטעות כסובלים ממחלת סרקוידוסיס (Sarcoidosis).
הדרך הטובה ביותר להבדיל בין שתי המחלות היא באמצעות "מבחן ריגוש לימפוציטים לבריליום" – BeLPT.
בדיקה זו הנה בדיקת דם בה חושפים את התאים לבריליום: במקרה שנבדק נחשף לבריליום בעבר המבחן הוא חיובי: ז"א התאים מתחלקים בקצב מהיר יותר בנוכחות הבריליום.
להוכחה סופית של המחלה דרושים סימנים קליניים נוספים כגון צילום ריאות פתולוגי, הפרעה בתפקודי ריאות ועדות רקמתית למחלה.
כאמור עד 6% מהחשופים לבריליום יחלו בבריליוזיס. מתוכם, על פי הספרות וההערכות המקובלות, תתפתח מחלה קשה במיוחד אצל כ – 20%. הבריליום בהחלט יכול לגרום לתחלואה גם אחרי 20 שנה, ובריליוזיס היא לא הסכנה היחידה של החומר הזה – אלא גם סרטן הריאות. גם הוא לא חייב להופיע מייד- ויכול לדגור ולהתפרץ אחרי שנים רבות.

התפתחות מחלת הבריליוזיס ותסמיניה-
בריליוזיס הינה מחלה כרונית (CHRONIC BERYLLIUM DISEASE) (CBD) כאשר התנאי לפתח נזק לרקמת הריאה הוא חשיפה לאבק או אדי בריליום. מערכת החיסון וחלקיקי הבריליום יוצרים "צלקות" (הנקראים גרגירומות – GRANULOMAS) בריאות. מחלת בריליוזיס הינה בלתי – נרפאת ולעיתים קטלנית.
מחלת הבריליוזיס יכולה להתפתח בתקופה קצרה אחרי חשיפה או להישאר נסתרת עד שלושים שנה.
אנשים עם בריליוזיס יכולים בתחילה להיות ללא כל תלונה, במיוחד אם המחלה מאובחנת בשלב מוקדם. עם הזמן החולים מפתחים קוצר נשימה במאמץ כגון הליכה וטיפוס במדרגות, וגם שעול יבש מתמשך. מקצת החולים מתלוננים על עייפות, הזעות בלילה, כאבים בחזה, חוסר תאבון ככל שהמחלה מתקדמת.
במקרים חמורים, מתפתחת אי ספיקת לב ימנית בגלל עליה בלחץ על עורק הריאה עקב הפגיעה ברקמת הריאה.
האבחנה הסופית נעשית על סמך הוכחת חשיפה לבריליום, התסמינים, ושינויים מאפיינים שבצילום חזה. אף על פי כן, צילום החזה של חולים במחלת הבריליוזיס דומה לאלו של מחלת ריאה אחרת: סרקוידוסיס (Sarcoidosis).

הטיפול במחלת הבריליוזיס-
בבריליוזיס אפשר לטפל, אבל לא לרפא. טיפול בסטרואידים מקטין את הנזק ברקמת הריאה. תופעות הלוואי האפשריות של מתן סטרואידים יכול לגרום למטופל לבעיות בריאותיות. מתן תוספת חמצן יכול להיות הכרחי במקרים מתקדמים של המחלה.
בשנת 1979 הסוכנות הבינלאומית לחקר בסרטן (IARC) דיווחה כי חשיפה לבריליום גורמת לסרטן בבני אדם.
חשוב להדגיש כי אף אחד לא מפתח רגישות לבריליום או מחלת בריליוסיס כרונית אלא אם כן הוא נחשף לבריליום.