כללי-
ככלל תביעה בנזיקין מתיישנת (בדומה לתביעה כספית) על פי סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות לאחר חלוף 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה.
על פי הפסיקה וסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין עילת התביעה נולדת בעקבות מעשה נזיקין ביום שבו נגרם לתובע ראשיתו של נזק בהיקף כזה שאדם סביר היה מגיש תביעה בגינו, ואין נפקא מינא שבמשך הזמן היקפו של הנזק גדל.
לצורך דיון זה נדגיש שכדי להוכיח תביעה בנזיקין צריכים להתקיים שלושה יסודות:
1. רשלנות (או עוולה אחרת)
2. נזק
3. קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק

הארכת תקופת ההתיישנות – התיישנות שלא מדעת-
סעיף 8 לחוק ההתיישנות מהווה חריג לכלל הנ"ל, במקרה שנעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. הפסיקה קבעה ש"העובדות" שסעיף זה חל עליהן הן רכיבי "הרשלנות" וה"קשר הסיבתי" בין הרשלנות לבין הנזק. נטל הראיה להוכיח כי התקיים חריג זה הוא על התובע המבקש להסתמך עליו. הפסיקה פרשה חריג זה יחסית בצמצום והחילה עליו מבחן אובייקטיבי, דהיינו מבחן התובע הסביר ללא קשר לסבירות ידיעתו של התובע הספציפי בפועל, שהינו למעשה מבחן הסבירות בעיני בית המשפט. חריג זה לכאורה מאפשר את הארכת תקופת ההתיישנות לזמן בלתי מוגבל בכפוף להתקיימות היסודות המנויים בסעיף.

התיישנות כשרכיב "הנזק" התגלה באיחור-
לגבי רכיב "הנזק" כשלעצמו, הפסיקה קבעה שלגביו חל כאמור סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין (ולא סעיף 8 לחוק ההתיישנות) הקובע שכשעילת התביעה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל "היום שנולדה עילת התובענה" הוא היום שאירע אותו נזק. אם הנזק לא נתגלה ביום שאירע אזי מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו נתגלה הנזק אך בכל מקרה נקבע בסעיף זה רף עליון ולפיו התביעה תתיישן אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק (ובתנאי כאמור שיתר רכיבי האחריות, דהיינו הרשלנות והקשר הסיבתי נודעו לתובע ולא נעלמו ממנו).

התיישנות תביעת קטין-
סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע שבחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה. דהיינו מרוץ ההתיישנות (של 7 שנים) יתחיל רק עם הגיעו של תובע קטין לגיל 18.
סעיף זה בא להבטיח שתובע קטין יוכל לעמוד על משמר זכויותיו כאדם אוטונומי משעה שיגיע לבגרות בלי שיהיה תלוי בהוריו – אפוטרופסיו הטבעיים – וכי זכויותיו לא ייפגעו אם היה מחדל מצדם בהגשת התביעה.
זכות זו פורשה בפסיקה כזכות העומדת לקטין הנמצא בחיים ולא לעזבונו או יורשיו של הקטין (אם הקטין נפטר), שכן הרציונל שביסוד הסעיף אינו מתקיים מקום בו הקטין נפטר שאז חל הכלל הבסיסי בסעיף 6 לחוק ההתיישנות שלפיו מתחילה תקופת ההתיישנות ביום שבו נולדה עילת התובענה.