להלן החיקוקים העיקריים העוסקים בפגיעות בעבודה:

1. חוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה – 1995
בחוק הביטוח הלאומי "פגיעה בעבודה" מוגדרת כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע".
"תאונת עבודה" מוגדרת כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" מוגדרת כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה בהיותה קבועה כמחלת מקצוע עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – עקב עיסוקו במשלח ידו.
הכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתאונת עבודה או מחלת מקצוע, אינה מחייבת הכרה בחבות נזיקית של המעביד ולפיכך אינה מבטיחה אוטומטית כי תביעה נגד המעביד תצליח בכל מקרה ומקרה (לא תמיד יש אחריות/חבות של המעביד ולעתים רשלנותו התורמת של העובד מוחלטת). בתביעה נגד המעביד בגין תאונת עבודה או מחלת מקצוע צריך להוכיח כי המעביד אחראי בנזיקין, דהיינו, שהוא עוול בעוולה נזיקית כלשהי ולפיכך חייב כלפי העובד.

2. "פקודת הנזיקין" (נוסח חדש)
פקודת הנזיקין – העוולות הנזיקיות נקבעו בפקודת הנזיקין והעוולות העיקריות הרלבנטיות לתביעה נגד המעביד הן רשלנות והפרת חובה חקוקה.

3. "פקודת הבטיחות בעבודה" תש"ל – 1970 והתקנות שהותקנו מכוחה
פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות שהותקנו מכוחה קובעות לגבי סוגים שונים של "מפעלים" – מקומות עבודה – סטנדרטים שונים של בטיחות בעבודה בתחומים שונים שהפרה שלהם ע"י המעביד מהווה הפרת חובה חקוקה, למשל: צפיפות, אוורור, ניקוז רצפות, גידור לבטח של מכונה מסוכנת, מיכלים לנוזלים מסוכנים, גידור פתחים ופירים, סילוק אבק ואדים מזיקים וכיוב'.

4. "חוק ארגון הפיקוח על העבודה" והתקנות שהותקנו מכוחו
בנוסף פסיקת בתי המשפט קבעה קריטריונים שבד"כ מחמירים עם המעביד ומסייעים לעובד בהוכחת אחריות המעביד שכן תפישת בתי המשפט היא שהמעביד הוא האחראי העליון לבטיחותם ושלומם של העובדים שלו.