חוות דעתו של מומחה רפואי שמינה ביהמ"ש בתיק תאונת דרכים הינה חוות הדעת הרפואית היחידה באותו תחום רפואי בתיק. לפיכך ברוב רובם של המקרים ביהמ"ש יאמץ את קביעתו של מומחה זה בכל האמור בקביעת הנכות הרפואית (להבדיל מהנכות התפקודית) של הנפגע כתוצאה מהתאונה בתחום הרפואי בו מונה המומחה.

קיימות מספר דרכים דיוניות על מנת לנסות לתקוף את מסקנות המומחה הרפואי ולגרום למומחה לסטות מקביעתו בחוות הדעת:
1. ניתן לשלוח למומחה שאלות הבהרה בכתב (רצוי להעזר לצורך ניסוח שאלות אלו במומחה רפואי אחר באותו תחום רפואי).
2. ניתן להזמין את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו בבית המשפט (בין אם נשלחו לו שאלות הבהרה ובין אם לאו).
עם זאת, בדרך כלל קשה מאד ל"הזיז" מומחה רפואי מהקביעה בחוות דעתו וקשה לגרום לו לסטות (למעלה ו/או למטה) מחוות דעתו.

לסיכום העניין – הלכה פסוקה היא שביהמ"ש ולא המומחה מטעם ביהמ"ש הוא שקובע האם נותרה לנפגע נכות או לא. עם זאת, רק במקרים חריגים יסטה ביהמ"ש מקביעת המומחה. דוגמא למקרה בו סטה ביהמ"ש וקבע לנפגע נכות למרות שהמומחה הרפואי קבע כי לא נותרה לתובע נכות: למשל, בעקבות חקירתו הנגדית של המומחה, עולה כי בבדיקה הגופנית הקלינית מצא המומחה מוגבלות בתנועות מסוימות, בעוד שבסיכום חוות הדעת נכתב על ידי המומחה כי בבדיקה לא הופקו ממצאים קליניים המצביעים על הגבלה ולפיכך מדובר בכאבים בלבד ללא שנותרה נכות. במקרים כגון אלה ביהמ"ש עשוי להתערב ולמנות מומחה אחר או לחלופין לקבוע בעצמו את הנכות הרפואית של התובע שנפגע בתאונת דרכים.
בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום תאונות הדרכים.