על פי רוב ובהעדר ראיות לסתור, הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע מהווה אינדיקציה לגבי הנכות התפקודית של הנפגע וגם לגבי היקף הפגיעה או הגריעה מכושר ההשתכרות שלו. בנפגע אשר לוקה בנכות קודמת שלא נגרמה בתאונה או כתוצאה ממנה, יש לחשב את הנכות בתאונה ע"י הפחתת שעורה היחסי של הנכות הקודמת על מנת להגיע לשינוי שגרמה נכותו בתאונה ל"יתרת הבריאות" של הנפגע.
לדוגמא אם הנפגע סובל מנכות משוקללת כוללת (הלוקחת בחשבון גם את נכותו הקודמת וגם את נכותו שנגרמה בתאונת דרכים) של 68% ואילו קודם לתאונה סבל מנכות קודמת משוקללת ש ל30%, הפער בין הנכות הנוכחית לנכות הקודמת הוא 38% ( 30% – 68%) פער זה יחסית לנכות הכוללת מהווה כ – 56% (3:68), והוא מהווה את התוספת היחסית של הנכות שנגרמה בתאונה (לעומת הנכות הקודמת) ולפיה יחושב אובדן כושר ההשתכרות של הנפגע.