לצורך הכרה בתאונה כ"תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) לא נדרש קיומו של מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב המעורב בתאונה, כל עוד התקיים קשר סיבתי בין נזק הגוף שנגרם לבין השימוש ברכב.
כך לדוגמא הכיר בית המשפט בפגיעתו של רוכב סוס שנבהל (הסוס) מרעש של טרקטורון והפיל את רוכב הסוס, כפגיעה במסגרת "תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד, שכן מצא שהתקיים מבחן הסיכון התחבורתי.
מנגד, בית המשפט לא הכיר כפגיעה ב"תאונת דרכים" בפציעתה של מורה (תנועה פתאומית שעשתה שגרמה לה לנזק בפיקת הברך) שליוותה תלמידים בכביש שנפגעה כאמור עת ניסתה לתפוס בתלמיד שביקש לחצות את הכביש בדרכו לאוטובוס שחנה במקום אסור. באותו עניין קבע בית המשפט כי אין מדובר ב"תאונת דרכים" הואיל והחניה האסורה של הרכב ("השימוש" ברכב) לא היוותה גורם ממשי לנזק שנגרם לנפגעת, אלא התנועה הפתאומית שעשתה שיכולה היתה להתרחש אגב ליווי תלמידים אף בלא קשר להקשר התחבורתי.