כעקרון הדין מורה כי יש לנכות את מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי לרבות קצבת נכות כללית, מהפיצוי שהנפגע זכאי לו מהמזיק. נשאלת השאלה כיצד יש לנכות קצבת נכות כללית בסיטואציה בה לפני התאונה לניזוק היתה נכות (או נכויות) קודמת שלא יזכו אותו בקצבת נכות כללית ואילו לאחר פגיעתו בתאונה גובה נכותו עלה והיא זיכתה אותו בשל כך בקצבת נכות.
בפסיקה (הלכת עמר) נקבע כי יש לנכות מהפיצוי רק את החלק של תגמולי הביטוח הלאומי הנובע מן הנכות שנגרמה בתאונה, הואיל וניכוי מלא יגרע (יפחית) מן הפיצויים המגיעים בשל נכות שאינה קשורה לתאונה, דבר שאינו ראוי. החלק היחסי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי שיש לנכות מהפיצויים ייקבע על פי שעור הנכות שנגרמה לניזוק כתוצאה מהתאונה חלקי הנכות הכוללת של הניזוק. התוצאה שמתקבלת (נכות מהתאונה לחלק בנכות הכוללת) מוכפלת בסכום הקצבה כאשר הסכום שיתקבל ינוכה מהפיצוי.
יש לזכור שכאשר הניזוק סובל ממספר נכויות לא ניתן לחבר את כולן בחיבור חשבוני רגיל ומצטבר שכן דרגת הנכות הכוללת איננה יכולה לעלות על 100%. לכן הצורך ל"שקלל" את הנכויות הנבדקות לצורך החישוב הנ"ל, באופן שכל נכות נוספת מחושבת מ"יתרת הבריאות" של הנפגע לאחר שנכותו הראשונה הופחתה מ –100.
לדוגמא 10% באיבר אחד ועוד 10% נכות באיבר אחר יתנו 19% נכות משוקללת [%90X10%) + 10%)]. דוגמא לחישוב הניכוי החלקי של תגמולי המל"ל: נכות לפני התאונה – 10% אורטופדית ו – 10% נוירולוגית. נכות שנוספה בתאונה – 20% אורולוגית.
הנפגע סובל היום מנכות כוללת משוקללת של כ – 35% (במעוגל). לפני התאונה סבל מנכות משוקללת של 19%. מכאן הפער בין מצבו לפני ואחרי התאונה 16% = 19 – 35. שעור זה חלקי הנכות המשוקללת הכוללת הינה 46% (מעוגל) = 16:35. לפיכך יש לנכות רק 46% מתגמולי הביטוח הלאומי מהפיצוי לו זכאי הניזוק.