פיגור גדילה תוך רחמי, או בלעז Intra Uterine Growth Retardation (או Intra Uterine Growth Restriction ) (להלן: "IUGR") הינו שמה של תופעה פתולוגית ידועה ומוכרת בתחום רפואת הנשים והמיילדות. מדובר בסיטואציה שבה במהלך ההריון גורם כלשהוא מונע מהעובר מלגדול כנדרש בתוך הרחם, עובדה שמוצאת את ביטויה בפיגור, או בהאטה, שחלים בקצב הגדילה של העובר ברחם לעומת זה המצופה ממנו.

אחת הסיבות השכיחות להתפתחותה של תופעה זו נעוצה בתיפקוד שילייתי לקוי, שאז החל בנקודת זמן מסוימת ואילך העובר לא זוכה לאספקה מספיקה של חמצן ומזון. על מנת להגן על מוחו מפני פגיעה "מגיב" העובר למצב זה תוך שהוא מפנה למוחו את עיקר החמצן והמזון שהוא מקבל מהשיליה, וזאת על חשבון איברי גופו האחרים. בדרך זו יכול העובר להגן על מוחו מפני פגיעה משך זמן מה, שיוכל להגיע כדי שבועות ספורים. עם זאת, גם ליכולתו של העובר להגן על המוח מפני פגיעה כאמור יש גבול. מכאן, שאם התופעה נמשכת ברחם לאורך זמן, מבלי שהיא מאובחנת ומטופלת כנדרש ע"י הרופא שעוקב אחר ההריון, מגיע השלב שבו מנגנוני ההגנה העובריים קורסים, בשלב זה מתחיל אף מוחו של העובר "לסבול" מחוסר אספקת חמצן ומזון, ומכאן ואילך, הולך ומתעצם נזק מוחי לעובר.

לכן אין פלא, שתופעת ה – IUGR מוכרת כגורם סיכון משמעותי להיווצרות פגיעה מוחית עוברית, שעלולה להגיע כדי שיתוק מוחין. ואולם, מדובר בתופעה הניתנת לטיפול. על ידי איבחונה בזמן של התופעה ניתן לעקוב באופן דקדקני וצמוד אחר מצבו של העובר ברחם, לזהות את השלב שקודם לשלב שבו מתחיל מוחו להפגע, ולחלצו מהרחם עוד קודם לכן, תוך מניעת היווצרות הפגיעה המוחית. מכאן נובעת החשיבות היתרה שמיוחסת, במהלך מעקב ההריון, למעקב הסונוגרפי אחר קצב גדילתו התקין של העובר ברחם, ולזיהויה במועד של כל סטייה מקצב הגדילה המצופה ממנו, אשר אמורה להחשיד ל – IUGR.
סמן מובהק לפיגור בקצב הגדילה המצופה מהעובר מהווה "שבירת אחוזונים" כלפי מטה בהערכת משקל העובר הסונוגרפי (באולטראסאונד). לדוגמא: עובר שעד נקודת זמן מסוימת משקלו הוערך באחוזון 75% בעקומת משקל של עוברים, כשלפתע שבר לאחוזון ה – 50% בעקומת המשקל. דבר זה עשוי להוות אינדיקציה ל IUGR.

כאמור, באותם מקרים שבהם תהליך ה- IUGR, על רקע תיפקוד שלייתי לקוי, נמשך, מתפתח, ומחריף לאורך זמן ללא איבחון, מגיע גם השלב הסופי של התהליך, שבו מתחיל להיווצר, ולהתעצם הנזק המוחי. במקרה כזה, מגיע העובר לשלב הלידה כאשר מוחו פגוע (בדרגה כזו או אחרת) עקב מחסור כרוני בחמצן. במקרים אלו מקובל להעניק חשיבות מירבית לחילוצו של העובר מהרחם בדחיפות המירבית. זאת הואיל ובמצבו זה פגיע העובר במיוחד, שכן הוא אינו נהנה מרזרבות חמצן ואנרגיה שעומדות כשיגרה לרשותם של עוברים אחרים, ומכאן שכל מצוקה נוספת אליה ייקלע בסמוך לחילוצו, ואפילו מדובר במצוקה מתונה, עלולה להחמיר את פגיעתו המוחית, ולגרום לו לנזק מוחי נוסף.